כל חישוב בנוי משלושה חלקים.
קלט — הדבר שנותנים בתחילה. זה יכול להיות מספר אחד, כמה מספרים, או רשימה קצרה. בלי קלט אין מה לעבד.
כלל — הוראה מדויקת שאומרת מה לעשות עם הקלט. לדוגמה: “חבר”, “כפול ב־2”, או “קח את המספר הגדול יותר”. הכלל חייב להיות כתוב כך שאדם אחר יגיע לאותה תוצאה מאותו קלט.
פלט — התוצאה אחרי שהכלל הופעל. הפלט הוא תשובה, לא ניחוש.
הסדר חשוב: קודם קלט, אחר כך כלל, ורק בסוף פלט. אם מחליפים את הסדר, כבר לא בודקים חישוב — רק מנחשים.
אותו כלל על אותו קלט חייב לתת אותו פלט. אם פעם אחת יוצא 10 ופעם שנייה 12, או שהכלל לא היה ברור, או שהקלט השתנה, או שטעינו בשלב.
בכל שורה רואים בדיוק מה נכנס, מה נעשה, ומה יצא. אין “קסם” באמצע.
דוגמת נגד: אם מישהו אומר “קח 6 ותן מספר יפה”, זה אינו חישוב. “יפה” אינו כלל. אדם אחד יכתוב 8, אחר יכתוב 12, ושניהם “צודקים” לפי הרגשה — ולכן אין פלט מוגדר. חישוב דורש כלל שאפשר לבדוק.
